צורי חסון –

אנחנו נמצאים בתקופה בה המושג חירות ובן חורין עולים לדיון אפילו יותר מבשנה רגילה בה אנחנו חוגגים את חג הפסח. הבחירות שבאו עלינו, אם לטובה או לרעה נדע רק בעתיד, העלו את מושג החירות על השולחן ביתר תוקף. מפלגות מסוימות בחרו במצע שמערער את התפיסות של רובנו בנוגע לחירות הפרטית של כל אדם אל מול הצמצום, שהמדינה כופה עליו על מנת ליצור ולשמור על סדר שלטוני כפי שהיא רואה אותו. מעבר לדיון שהתעורר בציבור הכללי, התעורר בנושא דיון יותר ממוקד בציבור בדתי. הדיון בציבור הדתי התמקד יותר בהבנה של התורה את מושגי החירות ואיך אנחנו מאצילים אותם לחיינו, שם גם כל צד הצליח למצוא הוכחות לשיטתו. בצד אחד של הדיון עמדו הרבנים שמייצגים את התפיסות והישנות והשמרניות החוששות משינוי. מהצד השני עמדו הצעירים שמאסו לנהוג על פי תכתיבי מדינה שלדעתם לא קשובה לצרכיהם ולאו דווקא טובתם היא זאת שלנגד עינה.

 

מעבר לויכוח הפוליטי ששטף את מוחנו ותשומת ליבנו בחודשים האחרונים כתוצאה מבחירות. מגיע בצעדי ענק החג המשמעותי ביותר של השנה, חג הפסח שאחד משמותיו הוא חג החרות. חג שדורש הכנה עמוקה ומשמעותית בשביל שנוכל לתפוס את מקומנו בעולם כעם יהודי וכפרטים המרכיבים את העם הזה. בפסח הפכנו מהיותנו עבדים נרצעים למעצמה החזקה בעולם באותה תקופה לעם חופשי, שייצג לאורך ההיסטוריה את עקרונות החופש והחירות. דבר שהפך את בני ישראל שיצאו ממצרים, למודל לחיקוי עבור תנועות מהפכה מודרניות כמו: המהפכה האמריקאית, ומהפכת שחרור העבדים בארה”ב. כל אחד שראה את עצמו כעבד מול אדונו, דימה את עצמו למשה העומד מול פרעה ודורש ממנו לשחרר את עמו.

 

היסוד של הפיכתנו מעבדים לבני חורין, לא קיים רק בסיפורי התורה המתארים את יציאת מצרים אלא גם בתורה שבעל פה ובמיוחד בהגדה של פסח אותה אנחנו קוראים בליל הסדר. הפרק העשירי במסכת פסחים העוסק בדיני ליל הסדר והוא בעצם הפרק האקטואלי ביותר עבורנו מכיוון שרוב הפרקים האחרים עוסקים בעיקר בנושאי הקרבת קורבן הפסח. המשנה הראשונה באותו פרק עוסקת בארבע נושאים: “עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי”. הדבר הראשון שיוצא מהמשנה הוא שצריך להגיע לסדר הפסח בתיאבון בשביל שנוכל לאכול את המצה בהנאה וחופשיות. הדבר השני הוא חשיבות ההסבה בזמן האכילה והשתייה המבטאת מצב נפשי משוחרר ונינוח. הדבר השלישי הוא שצריך לשתות ארבע כוסות של יין, דבר המסמל ארוחה של אנשים שנמצאים בשחרור ועונג ממאכלם. הדבר הרביעי שמחזק את שלושת הנקודות הראשונות שהמשנה דיברה עליהם הוא, שגם העני בעניים שבישראל, זה שאוכל מקופת התמחוי בפסח מחוייב בכל שלושת הדברים שהזכרנו. על זה חלק מפרשני הגמרא אומרים שאותו עני אפילו צריך למכור את בגדיו עבור קיום אותם הלכות שהוזכרו במשנה, אם גבאי הצדקה לא הצליחו לארגן עבורו את הכסף עבורו. לארבעת הנושאים שהזכרנו יש בעצם מכנה משותף אותו המשנה ולאחריה הגמרא רוצות להדגיש, ליל הסדר הוא לילה של חירות בליל הסדר צריך לחיות ולהתנהג כבן חורין וזוהי גם המהות של חג הפסח.

 

בהגדה של פסח ישנו זיקוק של המשנה והלכותיה על ידי יצירת קשר בין המאורעות ההיסטוריים אותם אנו קוראים לבין ימינו, במסכת פסחים (דף קטז:) כתוב: “רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח, מצה, ומרור”. בהמשך דבריו הוא אומר: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם”. מפה אפשר לראות ביתר שאת את הקשר בין פסח שקרה לפני כ 3000 שנה לגבי מה שזה אומר לנו  היום. גם אנחנו שכביכול עבדות ומצרים נראים כמרחק שנות דור מאיתנו צריכים להבין כל שנה בליל הסדר שיצאנו מסוג מסוים של עבדות ועכשיו אנחנו בני חורין מאותה עבדות. דבר זה אף נפסק להלכה על פי הרמב”ם.

כדי להגיע לכזאת הבנה שתגרום לנו להרגיש באמת כעבדים שיוצאים לחופשי, יש צורך בהתבוננות פנימה על מה שמשעבד אותנו ויצאנו ממנו או שאנחנו צריכים לצאת ממנו. האם זה הסמארטפון שאנחנו לא יכולים בלעדיו, הקפה שאנחנו מרגישים שכל האנרגיות שלנו מגיעות בזכותו או אולי זה משהו אמורפי יותר כמו תשומת לב, שמחיה אותנו במחיר של התנהגות מסוימת אותה אנו מבצעים. האחרון יכול להיות תקף מאוד לבני נוער שנמצאים בשלב בחיים, שהם מאוד רוצים להשתלב ולהתחבר מצד אחד ומצד שני רוצים ליצור את הזהות המובדלת שלהם. מה שמביא לכך שהם נמצאים בנקודה של רצון עמוק לחופש אך גם אחוזים בתוך דברים רבים שמשעבדים אותם, ממשחקי מחשב דרך אלכוהול ותשומת לב עד התנהגות מינית בעייתית. מסע שכזה אל המשעבדים הנמצאים בכל אחד מאיתנו והשתחררות מהם, יכול להפוך את הפסח הקרוב למשמעותי ביותר ואפילו לגרום לכך שנרגיש ונבין באמת את משמעותו של החג.