צורי חסון –

תארו לעצמכם תרחיש אפשרי שכזה. אתם נכנסים הביתה אחרי יום הוראה מאתגר ועמוס, שיחקתם קצת עם הילדים, אכלתם איתם ארוחת ערב והשכבתם אותם לישון. עבור רוב האנשים הרגעים האלה מסמנים את סופו של יום ארוך ומאפשרים קצת להירגע עם מוזיקה, לעשות ספורט או לצפות קצת בטלוויזיה. אבל עבור מורים ישראלים מסוימים הזמן הזה משמש בשביל להתכונן לשיעור אותו הם צריכים להעביר, שיחל עוד זמן קצר. בשביל השיעור הזה הם לא צריכים להתלבש, לקחת אוכל או להתניע את הרכב. השיעור הזה הולך להתקיים אצלם בבית כשהם בפיג׳מה והתלמידים יכולים לראות רק את פניהם. המקרה שתיארתי הוא לא תרחיש דמיוני אלא הוא אמיתי לגמרי. זה מה שאשתי עושה כמעט כל ערב.כמו הרבה פעמים הוא פרי של צורך אמיתי וחשוב שפוגש יוזמה ישראלית טכנולוגית ומקורית. הוא חיבור של מורים ומורות ישראליים עם תלמידים יהודים בצפון אמריקה.

 

החינוך היהודי בצפון אמריקה הוא נושא מעניין בפני עצמו. נכתבו עליו מאמרים רבים והוא מעסיק לא מעט הורים ומחנכים בצפון אמריקה וגם בישראל. מדובר בבתי ספר פרטיים המיועדים לציבור היהודי שכוללים בהתאם לזרם שהם משתייכים צביון יהודי כזה או אחר. בבתי ספר מאוד דתיים זה כולל לימוד מקצועות היהדות ברמה גבוהה עם דגש על תלמוד ולבוש צנוע מסורתי בבית הספר של התלמידים והמחנכים. בבתי ספר היותר ליברליים זה כולל בעיקר לימוד על חגים, שיעורי יהדות בסיסיים, ציונות ועברית. בתוך הספקטרום הרחב הזה נמצאים בתי ספר שהם לא לפה ולפה. עבור בתי ספר אלה חשובים דברים מסוימים שלאחרים פחות ולהפך. בתי הספר האלו מעוניינים שגם במקצועות החול כמו מדעים, מתמטיקה וגאוגרפיה המורים שילמדו יהיו יהודים . דבר זה נובע מתוך ההבנה שחינוך יהודי לא מגיע רק בשיעור תנך, אלא גם באינטראקציה שיש בין התלמידים לבין המורה למתמטיקה. הבעיה היא שרוב היהודים  או הישראלים שחיים בצפון אמריקה, אשר פונים להוראה בוחרים ללמד בדרך כלל את מקצועות היהדות והעברית, שם הם נצרכים ביותר וקיים גם בהם חוסר שגם בו מנסים לטפל באמצעות יוזמות שונות.דבר נוסף לעתים קרובות בתי הספר הם יחסית קטנים עם מספר מועט של תלמידים והם לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק במשרה מלאה מורים מקצועיים לכל מקצוע או לכל רמה. פה נכנסת לתמונה היוזמה הישראלית.

 

מדובר בחברה קטנה מאוד ששמה, “בונים ביחד”, שבעצם פועלת בשני מישורים. אחד גיוס מורים דוברי אנגלית מנוסים , אשר חיים בישראל וסיפוק תמיכה מקצועית ושירותי משאבי אנוש עבורם. במישור השני הם עובדים על אחזקת הפלטפורמה הטכנולוגית שעל גביה הם יוכלו ליצור קשר וידאו וממשק לימודי דרך האינטרנט בין תלמידים בצפון אמריקה למורים ומורות בישראל. דווקא יצירת החיבור המקוון הוא האתגר הגדול שעומד בפניהם.

 

במחשבה ראשונה זה נראה לנו כל כך פשוט. הרי זו רק שיחת ועידה בוידאו והנה יש לך שיעור בין יבשתי. אבל ישנם הרבה דברים שאנחנו לא חושבים עליהם אולי, אבל כשרוצים לדמות את השיעור כמה שיותר לשיעור פנים מול פנים שמתקיים בכיתה צריך לא מעט מאמץ. צריך תוכנה שעל ידה המורה והתלמידים יוכלו לתקשר, להעביר חומרי לימוד, לשלוח מבחנים, ציונים והערות לתעודה.  צריך שיהיה ממשק שהמורה והתלמידים יוכלו לכתוב על הלוח (שהוא בעצם לוח דיגיטלי) ושבעזרתו המורה תוכל להשתמש בעזרים ויזואליים כמו סרטונים ומצגות. בנוסף לכך האתגר היומיומי הגדול ביותר הוא שהשיעור יתנהל באופן חלק מבחינת מערכת הוידאו והאינטרנט. לנו זה נשמע לא כזה מסובך,כי אם אנחנו בהחלקה פשוטה יכולים לקיים שיחת וידאו עם האחות בתאילנד, אז מה כבר הבעיה לחברה ליצור פלטפורמה לשיחות ועידה בוידאו עם אמריקה. אז יש עדיין מספר קשיים איתם “בונים ביחד” מתמודדים: פס האינטרנט הביתי  הקיים בישראל לא עובד בצורה מדהימה בלשון המעטה במיוחד בשעות העומס שהם בדרך כלל השעות שהם מתקיימים השיעורים, מפני שעות הערב בהן המורים הישראלים פנויים הן השעות בהן התלמידים האמריקאיים נמצאים בבית הספר, מאידך זאת גם אחת הסיבות שהפרויקט של “בונים ביחד” מצליח לגייס מורים בישראל יחסית בקלות ועובד בצורה כה מוצלחת. כמו כן בסופו של דבר יש מספר תלמידים שכל אחד מהם יושב מול מחשב, מצלמה ומיקרופון וצריך לוודא שכל העזרים הפיזיים הללו עובדים בצורה מיטבית ושהילדים מגיעים בזמן והם לא פגעו באף אחד מהם.

 

על מנת ליצור פרוייקט שכזה ולתפעל אותו צריך הרבה אמונה, אומץ ויזמות. על ידי כל אלה “בונים ביחד”, שהיא החברה הקטנה שהוקמה עבורו מצליחה לחבר בין אנשים שונים ולספק להם את מה שהיה חסר להם. המורים פה בישראל שמחים לקבל הכנסה נוספת בלי לרדוף בעצמם אחרי שיעורים פרטיים. בית הספר זוכה לקבל מורים ומורות יהודים דוברי אנגלית ברמה גבוהה מבלי להעסיק אותם במשרה מלאה. כמו כן “בונים ביחד” עצמה מספקת מקומות עבודה לישראלים ובעקיפין הכנסה נוספת למדינת ישראל. אבל המרוויחים הגדולים ביותר מזה הם התלמידים שבמקום לקבל מורה למתמטיקה שמלמדת אותם משוואות ואולי משוחחת איתם מעט על מזג האוויר או על סרט חדש שיצא לאקרנים. הם מקבלים מורה, שבנוסף ללימודי גיאוגרפיה מדברת איתם על פרשת השבוע ואילו סוגים של מאכלים מופיעים על שולחן השבת בביתם. אבל יותר מזה, זאת עוד אוזן קשבת לשאלות ובעיות שיכולות להיות להם בנוגע לזהותם היהודית שמתפתחת בדיוק בגילאים האלה. כך תלמידים אלה מקבלים חינוך שמתאים לזהות שלהם הרבה יותר. דבר שמקנה להם חינוך יהודי לאו דווקא מהזווית הפורמלית ועל ידי כך, מעשיר את החוויה החינוכית שלהם.